1טען הלוה שכתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי היה והשטר פסול הרי זה בכלל שאין חייב מודה ולא יחזיר אף במקום שאין שם חשש לקוחות בד"א בשטר שאין שם קנין שמאחר שאין שם קנין לא נשתעבדו נכסיו עד שעת הלואה ואין אומרים עדיו בחותמיו זכין לו שאף לדעת האומר עדי חתימה כרתי אינו קונה אלא משעת מסירה הא אם יש שם קנין אע"פ שלא לוה עד לאחר זמן אין בזה דין מוקדם כלל שמשעת קנין נשתעבדו נכסיו לכשילוה למפרע אע"פ שלא לוה עד לאחר זמן אבל אם טען שלא לוה כלל לא יחזיר ומ"מ אם הוא מקויים אין בו דין כתב ללות ולא לוה כמו שבארנו למעלה:2מעתה שטרי אקנייתא כותבין אותן ללוה אע"פ שאין מלוה עמו שאע"פ שלא ימסרה לו עכשו אין חוששין בכך שמשעת קנין ישתעבדו הנכסים לכשילוה וימסור הא שטרי דלאו אקנייתא אין כותבין אותן ללוה אלא אם כן מלוה עמו מפני שאנו חוששין שמא לא ימסרה לו מעכשו ונמצאת מוקדמת אבל מאחר שהמלוה עמו בודאי מעכשו הוא מוסרה ונוטל מעותיו ואין אנו צריכין לראיית מנין המעות אע"פ שחכמי הצרפתים פרשו כן ומ"מ גדולי המחברים כתבו שימסור הלוה שטרו למלוה בפנינו ואף זה לדעתי אינו צריך מאחר שנכתב בפני המלוה הרי בשביל המלוה התפיסוה והרי הוא כאלו הגיעה לידו:3גדולי הפוסקים כתבו בתשובת שאלה בשטרי אקנייתא שלא נשתעבד עד שיגיע השטר לידו ומשהגיע השטר לידו נשתעבד אע"פ שלא מסר לו המעות עדין לכשימסור מיהא נשתעבד למפרע משעת קנין ובלבד בשהגיע לידו והביאו ראיה לדבריהם שהקנין לדעתנו בעדיו בחותמיו לאביי ומה עדיו בחותמיו דוקא במטי לידיה כמו שהוזכר בסוגיא זו אף הקנין לדעתנו דוקא במטי לידיה ואין זה נכון שאם כן אף בשטרי אקנייתא יש לחוש שמא לא הגיע השטר לידו משעה שנכתב אלא ודאי לכשילוה וימסור נשתעבד למפרע משעת קנין ואין הענין תלוי בהגעת השטר שהכל תלוי במסירת המעות שאם לא ילוהו אין כאן שעבוד ומה שאמרו בגמ' לדעת אביי דמטי שטרא לידיה אינו בשטרי הלואה אלא בגט ובשחרור ובדייתיקי מתנות ושוברין שאין בהם מסירת מעות לתלות הענין בהם ואין הדבר תלוי אלא בהגעת השטר לידו וכן אפשר שנאמר כן בשטר חוב במי שמחייב עצמו לאיזו סבה בלא מסירת מעות ונמצא הענין שכל שהשטר ראוי למסירת מעות לכשימסור נשתעבד למפרע משעת קנין אפילו לא הגיע לידו וכל שאינו ראוי למסירת מעות לכשיגיע השטר לידו או שיזכהו לו על ידי אחר נשתעבד משעת קנין אם הוא שטר חיוב ואם הוא שטר מתנה וכיוצא בה נקנית משעת הכתיבה לכשתגיע לידו:4זה שאמרנו באחריות שלא נזכר בשטר שטעות סופר הוא צריך שתדע שאין פירושו שבודאי נזכר בשעת המכר וטעה הסופר ולא כתבו הא אם נתברר שלא הוזכר אחריות בשעת המכר אין כאן אחריות כלל אינו כן אלא אפילו יצאו עדים שלא נזכר ענין אחריות באותו המכר אנו אומרים שלא היה צריך להזכירו יהיה לו לסופר לכתבו אע"פ שלא הוזכר ראיה לדבר ממה שאמרו למטה על זה שאין צריך לסופר להמלך בזה כלל:5זה שכתבנו שאם נתפרש בשטר בהדיא שלא יהא שם אחריות נכסים גובה מנכסי בני חורין שמא אתה רואה לתמוה והלא אין זה אלא עדות וכל עדות שמפי הכתב אינו כלום כלל גדול אמרו מפיהם ולא מפי כתבם כבר ידעת ששאלה זו נשאלה בכל עדות שבשטר ותרצו בה גדולי הפוסקים שכל שטר שיוצא מתחת ידי מלוה נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין ואין זה נקרא מפי כתבם וגדולי האחרונים שבצרפת תרצו שכל שטר שעושה מעשה שטר ר"ל שיש למלוה יתרון בשטר זה יותר מכשהיתה מלוה על פה אינו קרוי מפי כתבם אבל שטר שאינו עושה מעשה שטר ר"ל שאין בו תועלת יותר משאר מלוה על פה כגון חתימה לבד העשויה דרך ספור כגון בפנינו הודה או הלוה פלוני לפלוני מנה מפי כתבם הוא ושטר זה אע"פ שאין בו אחריות יש בו מעשה שטר והוא שאין יכול לטעון בה פרעתי וכבר הרחבנו את הדרכים בדבר זה במסכת כתבות פרק שני:
